: ספר סימן לט

הקודם הבא

ב` בר מצות רוצים לקרוא מפטיר כיצד יעשו

כבוד אהובי ידידי וידיד נפשי הרהמאה"ג וכו` כש"ת הרב מוה"ר נתן א. ג"ץ שליט"א משגיח רוחני מתיבתא תורה ודעת.

אחדשכת"ה באהבה רבה ואהבת עולם הנני בזה להשיב כפי אשר תשיג ידי בעזה"י בנדון השאלה אשר נשאלתי זה כבר ואמרתי לכת"ה פה אל פה ולפי שכ"ג בקשני להעלותם על הכתב ולעשות רצונו חפצתי.

שאלה, בהכ"נ שיש בו ב` בר מצוות בשבת אחת ושניהם רוצים להפטיר לעלות לתורה ולקרא ההפטרה וכמה קהלות הנהיגו שיעלו שניהם כאחד וכמה מהם אשר הנהיגו לקרותם זה אחר זה היינו שאחד מהם קורא מפטיר ואח"כ עולה השני לתורה ואח"כ קורא אחד ואחריו השני ההפטרה עם הברכות איזה מהן עדיף או דלמא תרווייהו כאחד אינם טובים ע"כ.

תשובה דבר זה לפע"ד איסור גמור הוא באיזה אופן שהוא והעושה כן עובר משום ברכה לבטלה ומשום לא תשא והמסייעו עובר על לפני עור ומי שבידו לבטל יבטל ומי שאין בידו לבטל עכ"פ לא יהא שם בביהכ"נ בשעה שעושין זאת. ואפרש שיחתי.

גרסינן בגמ` מגילה כ"ג ועיין מס` סופרים פ` י"ג מתני` בראשי חדשים ובחוש"מ קורין ד` אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן זה הכלל כל שיש בו מוסף ואין בו יו"ט וכו` מפטירין בנביא והפותח והחותם בתורה מברך לפניה ואחריה ע"כ. ובטור והמחבר סי` רפ"ד מפטירין בנביא והפותח מעניינה של פרשה ואין פוחתין מכ"א פסוקים אא"כ וכו` הג"ה ולא נתקנה ההפטורה רק בציבור אחר שקראו בתורה תשו` הרמב"ן סי` קצ"ט אבל בלא"ה אסור לקרות עם הברכות שלפניה ולאחריה אבל בלא ברכה שרי ע"כ ובאבודרהם ובעל הלבושים והט"ז סי` הנ"ל כתבו הטעם שמפטירין בנביא הוא מפני שפעם אחת גזרו עכו"ם גזירה על ישראל שלא יקראו בתורה וקראו בנביאים שבעה כנגד השבעה שהיו צריכים לעלות ולקרות בתורה ולא היו קוראים עם כל אחד פחות מג` פסוקים והרי בין כולם כ"א פסוקים ואע"פ שהגזירה בטלה מנהגם לא בטל ותקנו שלא לפחות מכ"א פסוקים וכו` ומטעם זה נקראת הפטרה לפי שנפטרין בה מקריאת התורה בשעת הגזירה וכו` ע"ש עוד טעמים על קריאת ההפטרה.

ונראה פשוט דאף שנחלקו חז"ל במנין הקרואים ומתי יכולין להוסיף מ"מ בהפטרה לא מצאנו שום מקום דמותר להוסיף עוד מפטיר אחד ופשוט דא"כ הראשון לא הוי עוד מפטיר והוי חד קודם מפטיר ועיין בגמ` שם ובתענית דף כ"ט דודאי התקנה לא הי` רק לאחד שיקרא וכן ראיתי בש"ע הרב ז"ל סי` הנ"ל וז"ל המפטיר בנביא וכו` ואח"כ כשבטלה הגזירה וחזרו לקרות בתורה התקינו שיהא אחד קורא בנביא מענין הפרשה כ"א פסוקים בשבת וכו` הרי שכתב להדיא שיהא אחד קורא הוי התקנה ובאמת אין זה צריך ראי` לפע"ד רק לפי שראיתי בעוונ"ה כמה מקומות שנעשה להם כהיתר לכן מוכרח אני להביא איזו ראיות לדברי בס"ד.

ומתחלה אביא ראיות שלא יהו שניהם קורין כאחד ובגמ` הנ"ל כ"א ובלבד שלא יהו שניהם קורין ושנים מתרגמין וכו` והריב"ש סי` ל"ו כתב עוד שאלה אם ראוי למנוע שלא יהו שניהם מפטירין בנביא ולברך שניהם יחד אבל בתרגום אין לדקדק תשובה זהו מבואר בברייתא במגלה וכו` ובלבד שלא יהו שניהם קורין והרמב"ם ז"ל כן כתב בפי` י"ב מה"ת וא"כ ראוי למנוע אותם וכ"ש שלא לברך שנים דאיכא משום ברכה לבטלה, וכ"ש שלא יתרגם הברכה ואם יתרגם אותה שלא יזכיר השם עוד כתב הריב"ש בסי` מ` שם באמצע התשו` וז"ל ומענין זה כתבתי לך "שאין מפטירין בשנים" אבל אתה הוספת לשאול שאחד קורא פסוק אחד והשני פסוק אחר וקורין אותן כך בדילוג וזהו מנהג טעות כי המפטיר שקרא בתורה מפני כבוד התורה צריך שיקרא הוא כל ההפטורה ולא שישתוק ויקרא אח"כ שלא קרא בתורה ויקראו כן בדילוג ואף בנשתתק המפטיר באמצע ההפטרה מחמת חולי או אונס אחר שקרה לו הבא לסיים אותה לא יתחיל ממקום שפסק הראשון אלא צריך לחזור ולברך ולהתחיל ממקום שהתחיל הראשון כי כן אמרו בירושלמי פ` אין עומדין גבי קרה"ת והביאה הרי"ף ז"ל בה` מס` מגילה ועיין עוד שם סי` קי"ב וא"ר ועולת שבת והרמ"א ז"ל הביא דעת הריב"ש בסי` תרפ"ד.

ומעתה עלו בידינו ראיות ברורות שלא יהו שנים קורין כאחד כפסק הרמ"א על פי הריב"ש הנ"ל. הן אמת דהאחרונים ז"ל נתקשו בדברי הריב"ש ממה שכתב המג"א בסימן הנ"ל בשם כתבי האר"י ז"ל שאין די בשמיעת ההפטורה אלא צריך לקרות מתוך הספר והברכות ישמע מהקורא והמג"א ז"ל תי` דצ"ל דבגמרא מיירי שלא יקראו שנים בקול רם מפני שמי שאינו בקי לא יוכל לשמוע ועיין א"ר שם והח"ס או"ח סי` ס"ח האריך הרבה ליישב המנהג שנהגו בהרבה מקומות שכל הקהל אומרים הפטורה עם המפטיר ונתן טעם לדבר כיון שאנו קוראים ההפטורה מחומש הוי כקורא ע"פ כיון דאינן מדויקים בחסיר ויתיר והקורא ע"פ אינו מוציא למי שאינו בקי כמבואר בטור סי` מ"ט ובמג"א והבקי יקרא בעצמו וא"כ מה לנו אם קורא בלחש או בקול רם ועיין במ"ב.

ודברי האר"י הקדוש אמרתי ליישב דבריו הקדושים לפי דעת התוס` ב"ב ט"ו בד"ה שמונה פסוקים בא"ד שכתבו והא דאמר בירושלמי במגילה רבי שמואל ברבי יצחק על לבי כנישתא וחזא חזנא דקאים וקורא ולא קאי בר אינש תחתיו א"ל אסור כשם שנתנה תורה ע"י סרסור וכו` ועוד אומר ר"י דיכול להיות שקצת מסייע ליה בנחת והא דמשמע במגילה שלא יקראו שנים היינו שניהם שוין בקול רם ע"כ וא"כ הרי לן דעת התוס` ז"ל דכשאין שוין בקול רם מותרין לקרוא שניהם ועיין רב עמרם גאון בהל` קריאת התורה דף כ"ט. ובזה יש ליישב במקור נאמן מנהגינו ע"פ האר"י הקדוש ז"ל לומר בלחש וצ"ע שלא הרגישו בזה הפוסקים.

וכיון שכן לכאורה בדידן נמי מאי נ"מ אי קורין שנים כאחד, אה"נ ההפטרה בעצמה אפשר שהי` מותר אף שלכתחלה לא ראוי לעשות כן מ"מ כיון שכבר הנהגו הנח להם אמנם הברכות לית מאן דפליג שאסור לאומרם יחד וכמו שכתב הריב"ש ז"ל וכולם מודים לו בזה. משום ברכה לבטלה ועיין לקמן בשם הש"א.

ודע דהח"ס הנ"ל כתב וז"ל ומ"מ למעיין בד"מ יראה דט"ס הוא בשו"ע ותרי מילי אמר שלא יהו שניהם מפטירין ר"ל שלא יהא ראובן קורא בתורה ומפטיר חצי הפטורה וש` יפטיר חצי השני` לא יעשה כן אלא יגמור את כולה וזהו מהריב"ש ועוד דין א` שלא יהו שנים קוראים בב"א משום שהשומעין לא יוכלו לכוון השמועה משום דתרי קלא לא משתמעי והוא מגמ` הנ"ל ותמי` על מג"א שלא הרגיש ולא הגיה כלום ע"כ ובעונ"ה לא זכיתי להבין דבריו הקדושים דודאי בדברי הריב"ש כן הוא בסימן ל"ו כמג"א וכמו שכתבתי לעיל ומה שכתב ז"ל המעיין בד"מ יראה דז"ל כתב הריב"ש בתשובה סימן ל"ג (ט"ס וצ"ל ל"ו) דשנים לא יאמרו ההפטרה כאחד אלא אחד קורא ואחד מתרגם ע"כ כן הוא בטור שלי ומעתה אין כאן שום הוכחה לפע"ד לשני דינין רק לדין האחד אבל בזה אחר זה אין כאן שום הוכחה לפע"ד אמנם בעט"ז ראיתי שכתב כן בדברי הרמ"א וז"ל ושנים לא וכו` כן כתב הריב"ש דהיינו שלא יאמרו ההפטרה שנים בדילוג דהיינו שאחד מהם קורא פסוק אחד והב` שותק עד שמסיים הפסוק ואח"כ קורא השני וכו` ע"ש וצ"ע מנ"ל לפרש כן וא"ר ג"כ מפרש בפשיטות כמג"א ע"ש.

והנה לדברי הכל הברכות אסור לאמרן יחד וכמו שכתבתי מהריב"ש וראיתי במג"א סימן תרפ"ט איתא בירושלמי פ"ה דברכות לא יהיה ב` קורין בתורה א"ר זירא מפני הברכה משמע דאסור לשניהם לברך וצ"ע שעושין כן בש"ת ע"כ ובה"ט כתב שכן הקשה בתשו` גינת ורדים ע"ש והנה לולא דבר המג"א ז"ל הו"א ליישב מנהג ישראל בש"ת שהי` נוהג בימיהם שהרי הטעם למה אין קוראין שניהם איתא בגמרא דידן מפני דתרי קלא לא משתמעי ובמגלה קוראין אפי` עשרה איידי דחביבה עלייהו יהבי דעתייהו וכן בהלל וא"כ א"ל נמי בש"ת משום חביבת התורה מותר, שוב ראיתי בא"ר שכתב כן וכתב עוד שם דבירושלמי סותר האי תירוצא דר"ז ותפס משום דתרי קלא לא משתמעי לעיקר ע"ש והנאני שכוונתי לדעתו הרמה ז"ל והנה עכ"פ מצינו להדיא דאפי` לתורה נמי אסור לעלות לשניהם ולברך ובאמת אנן קיי"ל אפי` בשמחת תורה לאסור וכן כתב בש"א ש"ט ס` ח` וז"ל כבר נתבאר שאין לקרות שני אנשים לעלות יחד לתורה ואפי` למפטיר יש למנוע וכו` ע"ש. ומה שכתב א"ר ליישב דברי מג"א עיין בפתחי שערים שם שמחזק דברי המג"א וא"כ כיון שזכינו לזה הכ"נ לקריאת התורה נמי אסורין לעלות שניהם יחד ולברך וא"כ לתורה אית לן ראי` מירושלמי ברכות וכפי` המג"א לאסור ולמפטיר אית לן ראי` מהריב"ש וגמ` לאסור וכולהו הוי משום ברכה לבטלה ומאן יקל ראשו להתיר ואפי` א"ר שמיישב מנהג ש"ת מ"מ מודה בשאר ימות השנה שאסור וכמו שכתב שם ע"ש וזה פשוט.

ובזה אחר זה נמי נראה פשוט שאסור שכיון שכבר קיימו תקנת חז"ל א"כ שוב השני ודאי הוי ברכה לבטלה דאין מפטיר אחר מפטיר ושמו מוכיח עליו וכמו שכתבו הפוסקים הטעם למה נקרא שמו מפטיר ואי יהי` עוד אחר אחריו מאי מפטיר שמו ולא דמי לקורא בתורה לא מיבעיא לדעת הרמ"א וכמו דאנן קיי"ל דאינו קורא מה שקרא כבר אפי` היכי שיש חיובין לעלות לתורה וכ"ש לדעת הרשב"ץ שאפי` בעיקר דין דמוסיפין בשוי"ט שדי בי` נרגא דבזמן הזה אין להוסיף כיון שכ"א מברך לעצמו חיישינן משום ברכה שאינה צריכה והמג"א פסק כוותי` א"ל שיש חתונה או ברית מילה ובזמן הגמ` שהתירו משום דלא הי` מברכין רק כהן ואחרון לא חששו ועיין מג"א רפ"ב סק"ד בשם מ"ב ועיין א"ר שם אלא אפי` לדעת המחבר בסי` רפ"ב דס"ל דקורא וחוזר וקורא אם ישנם חיובים אפ"ה הכא מודה דאסור בזה אחר זה מדינה משום ברכה לבטלה ולא דמי לקורא בתורה דהכי התקנה הוי שיפטירו אחר קרה"ת וכן ראיתי בתשו` המיוחסות סי` קצ"ט ולקרות הפטרה במקום שאין ס"ת פירוש שלא קראו בס"ת אסור שלא נתקנה אלא אחר קריאת ס"ת ושיקרא בתורה ואח"כ בנביא ע"כ הרי לן להדיא דכתב הרשב"א ז"ל דהתקנה לא היתה אלא דוקא אחר קריאת התורה ושיקרא בתורה ואח"כ בנביא והרי כיון דאחד כבר הפטיר א"כ לא הוי קרא בתורה ואח"כ בנביא ע"כ וזה ברור. וכיון שכבר קיימו התקנה שוב השני הוה ברכה לבטלה כיון שאין כאן שום תקנה יותר ואפי` בש"ת לדעת המקילין כתב בש"א הנ"ל ס"ל וז"ל כבר נתבאר שאין לקרות שנים לתורה וכן למפטיר ובש"ת שקורין שנים יאמר אחד הברכות והשני ישתוק ויענה אמן ויכוון לצאת בברכתו של זה ויש מחלקין ביניהם הברכות שיאמר האחד ברכות שלפניה והשני ברכות שלאחריה אבל מ"מ ברכות אחרונות עצמן אין לחלקם לשני הקרואים אלא אחד יאמר כולם והשני יענה אמן ויכוון לצאת והנראה דזה פשיטא לי` דתרווייהו אסירי לאמרם יחד אף דברכת קרה"ת הי` נראה לי` להתיר בש"ת בהפטורה לד"ה אסור לאמרם שנים אפי` בש"ת וכן אסור בזה אח"ז דאל"כ לימא זאח"ז אע"כ כמו שכתבתי ודו"ק.

וגדול אחד אמר לי דאפשר אם יצאו עשרה בנ"א קודם המפטיר מבהכ"נ עד לאחר שיגמור הראשון אפשר כה"ג הי` מותר לחזור ולקרות לאותם שלא שמעו עדיין וא"כ הי` תקנה לכאורה היכי שנוגע לפרנסת הרב לעשות כנ"ל אמנם לפע"ד גם בזה צ"ע דסוף סוף כיון שנעשה תיקון חז"ל בקריאת המפטיר לכל הקהל וכבר הפטירו במנין זה לאחר אותה קריאה נתפרדה החבילה ועוד שהרי יש כאן משום טירחא דציבורא לכן נלפע"ד דלא להקל גם בזה כי אם לצורך גדול וצ"ע. ועיין עוד גמ` יומא דף ע` ובמג"א סי` רט"ו סק"ו.

וראיתי בתשו` מהרשד"ם או"ח סי` א` שהאריך הרבה בהא דמס` יומא דבא לו כה"ג לקרוא בתורה וגולל ס"ת ומניחו בחיקו ואומר יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה וכו` ופריך אמאי נגלול ונקרי אמר רב הונא בריה דר` יהושע אמר רב ששת שאין גוללין ס"ת בצבור מפני כבוד צבור ונייתי אחרינא וניקרו רב הונא בר יהודא אמר משום פגמו של ראשון ריש לקיש אמר משום ברכה שאינה צריכה ופרש"י שיהא צריך לחזור ולברך ע"כ ועיין תוס` כל כתבי דף ק"ח והרא"ש בפסקיו ז"ל שם עוד הביא ראי` מירושלמי הביאה הר"ן ז"ל שלהי מס` ר"ה על הלכות הרי"ף וז"ל אמר רב הונא צפרנאה בשם רבי יוחנן הלכה כר"ג באילן תקיעתא פי` הר"ן דכי אמרינן הלכה כר"ה בברכות של ר"ה ויה"כ היינו דוקא באילן תקיעתא בברכות מלכיות זכרונות שופרות שתוקעים בהם אבל הם חייבים להתפלל שאר ברכות והיינו דגרסי` בירושלמי ר"ז ורב חסדא הוה יתבין לאילן תקיעתא מאן דצלא אתא צלותא קם רב חסדא אמר ליה רבי זירא ולאו כבר מצלי אמר ליה מצלי אנא והדר מצלי דנחתי מערבי להכא אמר בשם ר` יוחנן דהלכה כר"ג באילן תקיעתא והכי פירושו דר"ז הקשה על רב חסדא דכיון דצלי יוצר למה לו לצלו תו דבשלמא יוצר היה צריך להתפלל דכיון דאינו אלא ז` ברכות אין ש"צ מוציא את הרבים י"ח אלא מוסף דהוה ט` כיון דאוושי ברכות לא היה צריך להתפלל שהרי ש"צ מוציא את הרבים י"ח ואהדר ליה דהלכה כר"ג ומעתה אי נימא דיש להחמיר על עצמו ולברך א"כ מאי קשיא ליה למה ליה לצלוי תו הא הוא הי` רוצה להחמיר על עצמו וכו` ע"ש באריכות גדולה אי מותר להחמיר על עצמו במקום שהיה יכול לצאת בברכה כבר.

והלום ראיתי בשו"ת אבני שוהם שהאריך ג"כ בהא שמעתתא ולבסוף העלה דהיכי דאיכא צורך מותר לחלק הצבור לב` כתות ולקרוא מפטיר כאן וכאן ומפשטות לשונו שם נראה דדעתו אף שכבר קראו הצבור כל השבעה קרואים יחדיו מותר להן להתחלק ולקרוא מפטיר בשני מקומות ע"ש ואני אומר כמה קשה המחלוקת לישראל ובודאי לענ"ד יותר טוב שלא לחלק ויתנו גורל בין שניהם ואחד יעלה עליה שמנה והשני יפטיר כמו שנהגו אבותינו מכבר זה אלפים שנה ועכ"פ אם יכולים לקרוא כל הסדרה בשני מקומות אז נראה דשפיר דמי ובהא לא חיישינן כלל אף דהוי סברא גם בהא משום ברוב עם הדרת מלך יקראו כולם יחד וכבר ראיתי כן להריב"ש ז"ל ואינני זוכר כעת מקומו שנשאל אי מותר לחלק צבור ויתפללו בב` מקומות גם ראיתי בכמה משו"ת הצדיקים האחרונים ז"ל לענין החיובים שהנהגו לעשות כמה מנינים שכל אחד רוצה לזכות בתפלה ולהיות ש"צ ויש בזה אוסרים מ"מ ראיתי בנוב"י מה"ת סי` ט"ו דלית מאן דחש לזה ושכן המנהג הי` בפראג אצל הגאון בעצמו (ואף שבאמת צ"ע קצת שלא הרגיש הגאון בעל נוב"י בדברי הרשד"ם הללו) גם ראי` לכאורה מהא דגמ` יומא הנ"ל שאמרו הרואה כ"ג קורא אינו רואה וכו` לאו משום דאינו רשאי וכו` והנראה דלא חש לה משום ברוב עם הדרת מלך דאל"כ אהכ"נ מפני שאינו רשאי הוא דאינו רשאי לעזוב את הקריאה משום ברוב עם הדרת מלך וי"ל.

[ומצאתי באבודרהם ס` תפלת חנוכה ומפטירין בשל חנוכה ומניחין של ר"ח משום דסליק מיני` וא"ת למה לא נאמר תדיר קודם ומפטירין בשל ר"ח י"ל דהיכא אמרי` תדיר קודם כשאפשר לקיים שניהם כגון בקריאת הפרשיות אבל בכאן א"א לקיים שניהם מפני שאין קורין שתי הפטורות ולפיכך אמרינן פרסומי ניסא עדיף ע"כ].

עוד ראיתי בסדר רב עמרם גאון ז"ל בשחרית לשבת דף כ"ט בהל` קרה"ת וז"ל הכי אמר רב נטרונאי גאון דוכתא דמצלי בה בי עשרה וכו` הקורא בתורה לא יסייע לתורגמן שלא יאמרו תרגם כתוב בתורה ועוד כיון שבירך אסור לו להפסיק בדברים ואפילו בתרגום מפני שהוא חול עד שחותם אבל חזן מותר לסייע מפני שהוא מקרי אחרים וכד מקרי אחרים אין עולה מן המנין לומר (ששנים) מתרגמין הם ואין מתרגמין שנים אין בכך כלום ואי משום דשמעו גברי ונשי לא לפרש להון ויוצאין ידי חובתן בלא פירוש ע"כ הרי ברור מילל דעת ר"ע גאון דאסור להקורא בתורה לתרגם בלשון חול משום דהוי הפסק ואי משום השומעין יוצאין בלי תרגום וישמעו הלשון קודש וא"כ כ"ש בתפלות במקום שאסור להפסיק ודאי דאסור נמי לתרגם בלשון חול כמו שמפורש מהגאון ז"ל וזה ראיה ברורה לענ"ד.

ומכאן יש ללמוד נמי לשאלה אחרינא שהשבתי בענין קריאת הדפין בשביל אותן שאינן בקיאין בתפלה שידעו איה מקום המתפללים אי שפיר דמי עיין לקמן (סי` פ"א פ"ג ופ"ו) ומהכא נמי ראיה לאיסור שהרי הגאון כתב מפורש דבשביל הנשים וגברי דלא ידעו אסור להפסיק כיון שיוצאין בלשון קודש וא"כ הכ"נ בתפלה יוצאין ידי חובתן בלה"ק בתפלת החזן ואסור להפסיק בשבילן לקורא הדפין וזה לענ"ד ברור בס"ד.

והנה ידעתי כי הארכתי בזה יותר מדאי והוא פשוט יותר מכביצה בכיתחא מ"מ הרואה ידינני לכף זכות כיון שעשיתי כן מפני המלעיגים שלא יאמרו מהיכן דנונו אף שאין צריך ראי` וכשם שידינוני לכף זכות כך וכו`.

ידידו עוז אוהבו אהבת עולם.

מנשה הקטן